תעשיית סרטן בשווי טריליוני דולרים שנים רבות ניהלה מלחמה בלתי מוסרית ובלתי חוקית נגד ד"ר סטניסלב ברז'ינסקי, והכל בכדי לעצור אותו... כן זה נכון, כדיי לעצור אותו מלהציל חיי חולי סרטן באמצעות טיפול פורץ דרך, בעל פטנט רשום, טבעי לחלוטין ולא רעיל כלל ושמו - אנטי-נאופלסטונים (antineoplastons).
הסרט הזה מביא סיפור מסע של ד"ר ברזינסקי ולקוחותיו, אשר רופאו על ידו, בקרב נגד FDA וחברות תרופות גדולות, אשר באופן שיטתי ומתמשך ניסו להאשים אותו ולהטיל ספק בעבודתו של אדם שכל מטרת חייו הייתה לפתח פיתרון מושלם ולא רעיל, נותן חיים, לטיפול במחלה של המאה ה-20 - הסרטן.
בבקשה תפיצו את סיפורו של ד"ר ברזינסקי ותתרמו ותתמכו בכל דרך אפשית עבורכם. אל תתנו לפעילות מרושעת וחסרות אנושיות של FDA (הבובות של תעשיית התרופות) להרוס תקווה של מיליוני חולי סרטן סביב העולם. זה הזמן להתאחד. למידע נוסף גשו לאתר burzynskiclinic.com
The trillion dollar cancer industry has been waging an illegal and immoral war on Dr. Stanislaw Burzynski for years, attempting to stop him... that's right, STOP him, from saving the lives of cancer sufferers through the use of his patented breakthrough therapy, which uses a natural and non-toxic substance called antineoplastons. This video tells the story of how Dr. Burzynski, and the patients his therapy has cured of what are normally terminal cancers, have fought the FDA and the big drug companies who have continually and systematically tried to discredit and punish a man who's only purpose in life has been to develop and perfect a life-giving and non-toxic cure for the disease of the 20th century. Please spread the word about Dr. Burznski and donate to the cause or offer your support in any way you can. Don't let the in-humane and evil actions of the FDA (the puppet of the drug industry) destroy the hope of millions of cancer sufferers around the world. It's time to unite....
Go to burzynskiclinic.com for more info.
ברוס ליפטון PhD, ביולוג תאים מוכר ברמה בינלאומית כאחד האנשים הראשונים שהביא לחיבור בין מדע לרוח. התארח בתוכניות טלוויזיה ורדיו רבות, וגם אחד האורחים האהובים בכנסי מדע רבים. באמצע חודש ספטמבר האחרון הוא שוחח עם לילו - Juicy Living.
זה הקישור: http://youtu.be/uEuGlndt1yc
כאן תמצית הדברים.
התחיל את הקריירה שלו כמשבט תאי גזע ב-1967. לפני יותר מ45 שנה. אנשים רק מתחילים לדבר על כך בשנים האחרונות. זה שינה את כל תפישת עולמו. הרגיש חוסר הגינות, לא יכול היה להמשיך ללמד מכיוון שהמחקר גילה לו שמה שהוא מלמד את הרופאים לעתיד לחלוטין שגוי. כמו ש-לילו אומרת זאת הייתה קפיצת הקוונטום שלו, כאשר הוא החליט לעשות את מה שלבו דורש, בכנות ונאמנות לעצמו וייעודו כאן על כדור הארץ.
כאשר נוהגים לדבר על אבולוציה הרבה פעמים חושבים על איך שייצור אחד משנה את צורתו מדור לדור בהתאם לתנאים. כאן לא מדובר על אבולוציה מסוג זה. אנחנו כבר כאן. מדובר על אבולוציה של התודעה. אנחנו מתחילים להבין כאן שאנחנו בני האדם כל אחד כמו תא בגוף אחד - אנושות. כמו שכאשר אנחנו מסתכלים בראי ורואים את עצמינו למעשה זאת כמות עצומה של כ-50 טריליון תאים שמקיימים את חיי הגוף השלם הזה. וזה השלב בו אנחנו מתחילים לתפוס את עצמינו כחלק מהגוף הגדול יותר - אנושות. זאת הסיבה שמסגרות שונות אשר מפרידות בינינו מתחילות לאבד את משמעותן ולקרוס. מכיוון שאנחנו מתחילים להכיר בכך שאנחנו אורגניזם אחד. אחרת זה כמו מחלה אוטואימונית, כאשר מערכת חיסונית תוקפת את הגוף בו היא נמצאת, במלים אחרות הרס עצמי. וזה מה שחשוב שנבין, שכולנו חלק מאחד. זה השלב אחריו, למלחמות ואלימות פשוט לא יהיה מקום.
הוכחות מדעיות על כך
כאשר אנחנו מסתכלים על האבולוציה, מה שעולה לנו זה הרעיון של דרווין, בו אנחנו חושבים על אורגניזם, שנעשה יותר ויותר מורכב. תהליך ארוך ומסובך, הכולל הרבה גורמים. למעשה הרעיון שגוי בבסיסו. לאבולוציה יש נקודות התחלה ועצירה. ואז הכל מתחיל מחדש. לבקטריות יש חברות. הן מקיימות חיי חברה שלמים בהם הן מחליפות מידע, מה קורה סביבן ובעולם, ובכך הן מעלות מודעות. מה שאנחנו תופסים כשלב הבא באבולוציה של הבקטריה, התקבצות של כמה ויצירת ממברנה סביבן, התוצאה היא - אמבה.
וכך הלאה. קבוצות אמבה יצרו גוף גדול יותר וכך הלאה עד שאנחנו נוצרנו. האינטליגנציה הגבוהה אומרת: "קודם תיצור יחידה ולאחר מכן תיצור קבוצות, חבורות של יחידות אלה".
אנחנו בשלב בו אנו משלימים את האבולוציה של האנושות, כדור הארץ שלנו הופך להיות תא.
אז - נמשיך ליצור קשר עם פלנטות האחרות ובכך ניצור תאים גלקטיים.
הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות - זה לשחרר את האמונה על הנפרדות בינינו. ואת התפישה הדרוויניאנית לפיה התהליך האבולוציוני הוא תוצאה של הישרדות, שהיא זאת שמזינה את האבולוציה.
אנחנו חושבים שבן אדם הוא הצורה המוצלחת ביותר של היצור המודע. אבל הטבע לא עובד ככה.
לטבע לא חשוב איך כל אחד מאיתנו כפרט, אלא איך אנחנו כקבוצה ביחס לכדור הארץ שלנו - גאיה.
ואם אנחנו לא משתלבים בצורה הרמונית - אנחנו נכחד בצורה המונית. וזאת לא הפעם הראשונה שזה עלול לקרות למין האנושי. זה קרה בעבר. נאלצנו להתחיל מהתחלה. זה יכול לקרות לנו שוב.
זה קרה לאנושות כבר חמש פעמים. מסיבות שונות, פעם אסטרואיד, פעם כוכב שביט.
מתי אנחנו יודעים שהכחדה המונית הולכת לקרות - כאשר מתחילות להעלם כמויות גדולות של זנים שונים של בעלי חיים. וזה בדיוק מה שקורה כרגע. למעשה אלה אנחנו שגורמים לכך. לנו השפעה על התודעה. אנחנו יוצרים את החורים האלה בתודעה - מה שגורם להכחדה המונית.
לנו זכות הבחירה, בהתאם לדרך החיים בה נבחר. האבולוציה היא תהליך שדורש לקיחת חלק בקבלת ההחלטות. וזה קורה בהתאם ליחס שלנו לסביבה ולסובבים אותנו.
העובדה המדעית, נכון להיום, היא, שתוך שלושים שנה כל הדגים בים ייעלמו!
זהו צלצול השכמה! זהו אות אזהרה! אם לא נתחיל לקחת אחריות אין לנו לאן להמשיך.
אנחנו חייבים לשנות את הדרך בה אנו נוהגים לטפל אחד בשני ובאמא אדמה.
ואם לא נעשה זאת אפשר לומר להתראות.
למעשה זה טוב שזה קורה כרגע. ללא ההתרעה חריפה הזאת, ללא קריסת המערכות לא היינו יכולים לראות זאת. בטבע, כל עוד הכל שרוי בהרמוניה ואהבה הכל ממשיך להתקיים, אבל אם לא, אז המסקנה היא שזה לא עובד, אז הכל מתחיל מהתחלה.
הספינקס והפירמידות נמצאים כאן קרוב ל-50 אלף שנה. מישהו בנה אותם, בטכנולוגיה שאין לנו עד היום. ברור שהיו כאן ציביליזציות מפותחות יותר מאיתנו. אנחנו מתחילים להכיר בעובדה מי אנחנו, מה אנחנו וכמה עוצמה יש לנו, מעבר לכל דמיון. ויחד עם זאת מערכת האמונות של ימינו: גורסת "אנחנו חלשים ופגיעים". ואם זאת תפישת העצמי שלנו, זה מה שנהיה!
למעשה אנחנו לא תלויים בגנים שלנו, אלא, המציאות שלנו נקבעת בהתאם לאופן בו אנחנו תופשים את עצמנו. תאי הגוף שלנו מכירים במה שאנחנו מספרים לעצמנו. למעשה זהו ה-Shift בתפישה המדעית!
שמה שאנחנו חושבים על עצמנו זה מה שקובע את מציאות חיינו.
זאת הקפיצה האבולוציונית! אנחנו הורגלנו לחשוב שגנים שולטים על חיינו, מה שהפך אותנו לקורבנות. הפכנו לקורבנות של מערכת האמונות שלנו.
המדע החדש Api-genetics. api - מעבר לגנים. אז מה נמצא מעבר לגנים?
מעבר לגנים נמצאים התפישות שלנו, האמונות שלנו, ניסיון חיינו - כל אלה משנים את הביולוגיה והגנטיקה של גופנו. לכן אם אתם תופשים את עצמכם כקורבן - תהיו קורבן!
אז המדע החדש אומר - אתה שולט בגנטיקה שלך לפי איך שאתה מגיב לעולם. כאשר אנחנו מתחילים לחיות בהרמוניה עם העולם סביבנו, גם תאי גופנו מתחילים לחיות בהרמוניה אחד עם השני. החולי שלנו - זאת למעשה תגובה לעולם שיצרנו סביבנו. אם ניצור עולם הרמוני סביבנו גם הביולוגיה של גופנו תשתנה להרמונית יותר.
אז מה הוא השלב הבא, מה נצטרך לעשות?
דבר ראשון צריכים להיות מודעים לכך. ידע הוא כוח. אם אין לך ידע אתה חסר כוח. אם אתה לא יודע מי אתה - ואתה חי בתפישת קורבן, אין לך את הכוח לשנות דבר.
ברוס ליפטון לא בא מתחום הרוחניות, התחום הרגיש לו זר ומוזר. הוא בחר להיות מדען כי רוחניות הייתה רחוקה ממנו. רצה למצוא את האמת במדע. כאשר התחיל לעבוד בתחום ה-Api-genetics, וללמוד איך שהגנים מושפעים מהסביבה, למד משהו מאוד חשוב והוא שכל בני האדם שונים.
התאים שלנו הם בדיוק כמו גוף שלם, להם קולטנים דומים לשלנו לתפיסת מציאות. ובנוסף יש להם קולטן של עצמי - Self receptor. אלה מעין אנטנות. הזהות אינה נמצאת בתוך התאים אלא מחוצה להם. וזה נכון גם ביחס לאני השלם שלנו.
ברוס מספר שהוא פתאום קלט שכל אחד הוא כמו טלוויזיה,
קולט את המציאות מהיכן שהוא. וכאשר אנחנו מתים הטלוויזיה אכן מתה, השאלה היא:
מה עם השידור!? הזהות שלנו נתפשת באמצעות הקולטנים - החושים שלנו, מעבר למה שנמצא בגופנו הפיזי. וכאשר הטלוויזיה, מה שקולט את הזהות, מתה, השידור עדיין כאן.
וכל מה נותר לעשות - זה למצוא טלוויזיה חדשה.
אז זה התחיל מחיפוש בתחום המדע ומצא את עצמו בתחום הרוחניות.
מסתבר שאנחנו ישויות רוחניות.
בפיזיקת הקוונטים מדברים על שדה אנרגטי, בלתי נראה, שנותן צורה לעולם הפיזי, ואיינשטיין דיבר על כך שהשדה האנרגטי זהו הכוח השולט בחלקיקים הפיזיים. המציאות הפיזית היא השתקפות של השדה הבלתי הנראה הזה. ומה היא הגדרה של השדה הבלתי הנראה הזה בפיזיקת הקוונטים:
הכוח המניע הבלתי נראה אשר משפיע על העולם הפיזי.
וזאת בדיוק ההגדרה של עולם הרוח, הנשמה, הרוח הם - הכוח המניע הבלתי נראה אשר משפיע על העולם הפיזי. זאת הנקודה בה פיזיקת הקוונטים והרוחניות נפגשים.
וזהו העניין הנוסף באבולוציה. אנחנו לא רק מנגנון גנטי כמו מכונה, אלא לנו יכולת לשלוט על המכניזם הגנטי הזה, באמצעות המחשבות שלנו. ויתר על כך - זה לא בתוכנו אלא מחוצה לנו.
אם כולנו נהיה מודעים למידע הזה אנחנו ננהג לחלוטין שונה אחד כלפי השני.
נבין שאנחנו כאן על כדור הארץ הזה במטרה להתנסות מיוחדת לחלוטין, שונה ממה שלרוב מקובל לחשוב.
כאשר הואר ברוס בהבנה הזאת, שיש את אותו הפיזי ואותו הרוח, שאל את עצמו, אבל בשביל מה?
בשביל מה אני צריך את הפיזי? ותובנה מילאה את כולו: אם היית רק רוח - מה היה בשבילך טעמו של השוקולד? ההבנה הזאת מבהירה שהחושים שלנו הם האמצעי לחוות את עולם התדרים, כגן עדן מופלא, כפי שאנחנו יכולים לחוות אותו. לרוע המזל אנחנו הורסים את העולם הזה, ותופשים את עצמינו כקורבנות של ההרס. רואים במלחמות כאמצעי החיים מכיוון שתיאוריה הדרווינית אומרת שהחיים הם הישרדות. לא מפתיע שאנחנו אכן נמצאים בבעיה.
כל אחד מבין את האמת הפשוטה הזאת - מי אנחנו ולמה אנחנו כאן, והדבר המפליא יותר אשר התגלה לברוס במסע חייו, דבר בו לא האמין בהתחלה - כדור הארץ הוא למעשה גן עדן.
זה המקום בו אנו מגשימים, יוצרים את כל החלומות, התשוקות והדמיונות הפראיים שלנו.
אנחנו כאן כדי להתנסות במגוון תחושות, רגשות וחוויות, חלקם קשים חלקם מרגשים.
אנחנו נוחתים כאן על כדור הארץ הזה, בכדי לטעום מכל זה. ויש כאלה שמסתבכים ורוצים לעזוב את כל התסביכים האלה. אבל חשוב שנבין: כאן כל ה-אקשן. ואם אנחנו לא אוהבים את המציאות שיצרנו לנו יכולת לשנותה.
אז איך?
אז המחקר מגלה לנו שממברנת התא, כמו העור שלנו, היא אמצעי שמחבר בין העולם שמחוץ לתא ומעביר את המידע ומאפשר שינויים בתוך התא. מערכת העצבים, שהיא חלק בלתי נפרד מהעור שלנו, תפקידה לקרוא את הסביבה וליידע שאר המערכת, טריליונים של תאים, על מה שקורה מסביב.
הבעיה היא שבין הסביבה לבין כל המערכת התאים נמצא ה-mind שלנו.
ה-mind, מורכב משני חלקים מודע ותת-מודע. המודע - חווית ההווה, חיבור לכאן ועכשיו.
והתת-מודע, יותר כטייפ הקלטה, רושם את החוויות ומנגן אותם אין ספור פעמים.
המודע, תופס חלק מאוד קטן ממוחנו, בחלק הקדמי השמאלי של הראש
כאשר כל השאר הוא תת-המודע.
המודע הוא יצירתי, הוא גם לא נמצא במקום, הוא כל הזמן מטייל בין ה"כאן ועכשיו, לעתיד ולעבר.
אז מה שם לב למתרחש, מה נוכח? תת-המודע. הוא תמיד כאן. הוא מנהל את העניין 95% מהזמן!
אחד הדוגמאות הטובות להמחיש זאת - לימודי נהיגה.
כאשר אנחנו לומדים נהיגה, בהתחלה זה מאוד קשה. לשים לב גם אל הכביש וגם לשלוט בכל חלקיו של הרכב, זה מתיש. עד שהמוח התת-מודע לומד את העבודה, זה הופך להרגל. ואז העניין הופך להרבה יותר פשוט.
ואז כאשר אנחנו נוסעים עם עוד מישהו, יש דו-שיח, ואז כעבור עשר דקות, פתאום אתה שם לב שקרוב לעשר דקות לא שמת לב על הכביש. אז מי נהג? תת-המודע. תת-המודע מיליון פעם עוצמתי יותר מהמודע. זה בדיוק העניין. תת-המודע הוא כמו אוטומט, מריץ את התוכנית שיש בלי שום בעיה, אך הוא לא מודע למתרחש סביבו. המודע, הוא מודע רק למה שהוא מתמקד בו, רק על מה שהוא שם לב. אז אם אני לא שם לב, ההתנהגות שלי נובעת לא מהמודע אלא מתת-המודע.
והנקודה החשובה האחרונה בנושא. עד בערך גיל 6 המוח נמצא בעיקר בתהליך של הקלטה. התבוננות ורישום של התנהגות של הורים ומטפלים שונים, במשפחה וחברה. בהתאם לסיטואציה, מוכנה תבנית התנהגותית שהוקלטה כבר בגיל מוקדם זה. אלה תוכניות בסיסיות, עמוקות ביותר, והן אפילו לא שלנו אלא של מי שסובב אותנו בגיל הזה. אלה אפילו לא רצונות ואמונות שלנו, אלה מערכות אמונות של אנשים אחרים. והרעיון הוא לא חדש. 95% מהחיים שלנו מנוהלים בהתאם לתבניות אלה. חיינו היום הם השתקפות של 5% מהזמן בהתאם לרצונות שלנו ו-95% מהזמן בהתאם למה שנקלט בגיל מוקדם של חיינו, ומנוהל על ידי תת-המודע.
הפסיכולוגים אומרים ש-70% מאותן תבניות גם שליליות מאוד ומלאות קונפליקטים. אם 95% מהזמן חיינו מנוהלים על ידי 70% של תבניות שליליות - זאת הסיבה שחיינו לא נראים כפי שהיינו רוצים. וזה לא בגלל שאנחנו לא יוצרים את המציאות שלנו, אלא בגלל שאנחנו יוצרים אותה רק 5% מהזמן. מערכת האמונות שלנו מלאה באמונות הרסניות אשר לא רק לא מקדמות אותנו, הן גורמות לחולי והרס עצמי.
אז מתי הם אותם רגעים בהם אנחנו יוצרים באמת מציאות שאנחנו אוהבים.
תחזרו לרגעים בחיים בהם הייתם מאוהבים. סביר להניח זאת התקופה בה הרגשתם מלאי אנרגיה ובריאות, אפילו יכולתם לא לאכול באותה תקופה, זה היה כל כך מרומם. האם זה הרגיש כמו גן עדן? ייצרתם גן עדן!
באותם רגעים יצרתם: יופי, הרמוניה וגן עדן על פני אדמות. וזאת לא מקריות! אתם אלה שיצרתם באותם רגעים את החיים המדהימים האלה. וכאן התשובה: כאשר אנחנו מאוהבים המוח המודע נשאר בהווה, הוא נוכח. וכאשר אנחנו נשארים מודעים, כאן בהווה אנחנו יוצרים מציאות רצויה.
ברגע מסוים המוח המודע עוזב, מתחיל להיות עסוק במשהו שהיה או מה שצריך לעשות ומי בה במקומו? אותה דמות ממנה למדנו את ההתנהגות בגילאים המוקדמים של חיינו, אמא או אבא או דמות אחרת. ואז בני הזוג שלנו מסתכלים עלינו ושואלים: מה היא ההתנהגות הזאת ומאיפה היא באה? ויש כאלה בינינו שאפילו לא ישימו לב על מה שקרה באותו רגע. לא הייתה בכלל נוכחות של המודע בכדיי להבחין בתגובה. זה כמו בשיחה תוך כדי נהיגה, לא ראיתי מה קרה, כי הייתי עסוק בשיחה.
ומה קורה כאשר שני הצדדים נעשים לא מודעים! זה כמו להפגיש בין הורינו, או מי שטיפל בנו בגיל המוקדם. כאן המבחן: כמה גמישים נוכל להיות להתנהגות הלא מודעת של הבן או בת הזוג שלנו.
כאן למעשה נמצא המפתח למערכות היחסים שלנו.
כל דבר שזורם לנו בקלות משמעותו שהוא בא בהתאם למערכת האמונות שלנו. ומן הצד השני כל דבר בו אנו נלחמים ועובדים קשה, משמעות הדבר שהוא סותר את מערכת האמונות שלנו.
יש תוכנה שרצה ברקע שלא תומכת בתהליך. החדשות הטובות הן שניתן ללכת אחורה ולשנות את הרישומים. אז, חיינו יראו כמו גן עדן. ואם זה נכון, וזה אכן נכון, ולמעשה כאשר יותר ויותר אנשים יתחילו לעשות כך נתחיל לחיות בעולם הרבה יותר הרמוני ומלא אהבה. זאת הסיבה שאנחנו כאן. האהבה שנלמד לחוות ולהעניק הרבה יותר חשובה מכל חפץ יוקרה שנשיג בחיינו.
אז אנחנו נעשים יותר ויותר מודעים לעובדות אלה, וזאת הקפיצה באבולוציה.
אנחנו מתחילים להבין אהבה ללא תנאי. כולנו תאים באותו גוף ואם אתה פוגע באחד התאים אתה למעשה פוגע בעצמך. אנחנו מתחילים להבין שאני ואת/ה ואנחנו - זה אותו דבר.
וכאשר אנחנו פוגעים בסביבה אנחנו גם פוגעים בעצמנו. זאת הסיבה למחלות הרבות בימינו.
ממברנת התא זהה לשבב מחשב, כאשר הגרעין שלה, עם הגנים, זה כמו חומרה עם תוכנות עליה.
מדע ה-Api-Genetics מביא זאת ובנוסף התוכנות שבגרעין ניתן גם לקרוא וגם לכתוב. הן לא מקובעות, הן נכתבות מחדש בהתאם לסביבה. אם נשנה את מערכת האמונות שלנו, נשנה את הכימיה של גופנו וגם הגנים שלנו. משמעות הדבר היא שתאים ניתנים לתכנות מחדש. והם מתוכנתים בהתאם לאמונות שלנו. בדיוק כמו במחשב. הרגע בו נשנה את תפישת עולמנו זהו הרגע בו נשנה את כימיית גופינו.
מה ששינה את כל התפישה של ברוס - היה ניסוי שעשה ב-1967, כאשר שיבט תאי גזע.
כל 10 שעות התאים הכפילו את עצמם. אחרי שבועיים היו כבר אלפים. כולם זהים לחלוטין מבחינה גנטית. הוא חילק את כולם ל-3 קבוצות. לכל אחד מהכלים הוסיף גורם שונה. לאחד תאי שרירים, לשני הוסיף תאי עצם ולשלישי תאי שומן. כל מה שהשתנה למעשה הייתה סביבה בה הם המשיכו לצמוח. הגנים לא השתנו ויחד עם זאת השינוי כן קרה.
המסקנה היא: סביבה טובה - הכל משגשג. סביבה לא טובה - הכל נעשה חולה.
מה שיוצר סביבה לתאים בגופינו זה הדם שלנו. דרכו מועברים כימיקלים וחומרים מזינים. ומה שמשחרר לתוכו כימיקלים זה המוח שלנו. והמוח למעשה תלוי במערכת אמונות ותפישת עולמנו.
כאשר אנחנו אוהבים: אנחנו משחררים כימיקלים טובים לגופינו. וכאשר אנו במתח, לחץ וחרדה,
משתחררים לזרם דמנו הרבה מאוד הורמונים שונים לחלוטין. תחת לחץ מערכת אמורה להגן על עצמה ובכך מוח מכבה שאר מערכות. ככל שמערכת יותר תחת לחץ כך היא יותר מנותקת,
ומרוחקת מן המציאות. צמיחה מבוססת על תקשורת עם הסביבה ויחסי גומלין, לא התנתקות.
אנחנו לא יכולים להיות בצמיחה והגנה בו זמנית. זה העניין. שנה/י את המחשבות שלך, שנה/י את מערכת האמונות שלך, תשתנה כימיית הגוף, תשתנה גם הגנטיקה והמציאות כולה.
אבולוציה ספונטנית היא גם חלק מן המציאות.
הסביבה, התקשורת ומי שמנהל את העולם הזה כרגע לא מעוניינים בשינוי, אז מן הסתם הם לא יתמכו בו. אבל אנחנו אלה שמחליטים - זהו למעשה סיפורו של האבולוציה.
אנחנו חיים בתקופה מדהימה, בה בני אדם מתחילים לקחת בחזרה את הכוח של מי ומה שהם באמת. מלא דברים מתרחשים מול עינינו. זה מעצים מאוד לראות את השינוי.
מומלץ בחום לראות את הראיון, לאחר שיש לך את התמצית יהיה הרבה יותר קל להבין גם אם יש לך קושי אם אנגלית.
מומחים שונים מדברים על שינויי אקלים על כדור הארץ בעבר, על שינויים שקורים במערכת השמש כולה, על מניעים פוליטים וכספיים ועוד...
תחקיר פרובקטיבי, במסגרתו מרואיינים מומחים הגורסים כי השד לא נורא. בימוי: פיטר קרנר. בריטניה, 2007
לקפוץ ראש לתוך הזבל
הייתם מוכנים לאכול מפח האשפה הקרוב לביתכם?
בכל שנה בארה"ב, 43 מיליארד קילוגרמים של מזון מושלכים לאשפה. הבמאי וחבריו החליטו לנקוט בשיטה מיוחדת להעלאת המודעות לעניין: הם קופצים ראש לתוך פחי-האשפה שמחוץ לסופרים באל.איי ובכך, הם מצילים מזון בשווי אלפי דולרים. 2010.
מה משותף לפחיות בירה, בקבוקי מים ושתייה קלה? לא הרבה עד שפוגשים באדריכל מייקל ריינולדס, אשר במקרה שלו אלה אבני יסוד ליצירת מבנה עם מסה תרמית וחסר תלות בתשתיות חשמל ומים. במשך שלושים שנה, ריינולדס, ייסד את העקרונות של הבניה הירוקה ומערכות מגורים ברי קיימה שלא תלויות בתשתית חיצונית. הוא הקדיש את זמנו לקידום אמנות ה"Earthship Biotecture" - ספינות אדמה מבוססות ביו אדריכלות, באמצעות בנית מבנים מקיימים את עצמם, קהילת אוטסיידרים, איפה שעיצוב ופונקציונליות נפגשות באיזון אקולוגי. למרות זאת המנים הניסיוניים שלו העמידו בפניו אתגר - התמודדות מול הסמכויות המוניציפליות אשר מגובות על ידי תאגידים גדולים. מתוסכל בגלל החקיקה המיושנת, ריינולדס החל בשינוי חקיקה לזכות ליצור אתר ניסויים לחיים ברי קיימא. בזמן שפוליטיקאים מתמהמהים, אימה אדמה מתקיפה ומשאירה קהילות הרוסות באמצעות צונמי והוריקנים. ריינולדס והצוות שלו שוקלים את הזדמנות להעביר מכישורייהם החלוצים עם אלה שהכי זקוקים לכך. שלוש שנים מאוחר יתר מצתיירת דמותו של ריינולדס, כלוחם אשפה (Garbage Warrior) של חזון מתגשם, גיבור של המאה ה-21.
What do beer cans, car tires and water bottles have in common? Not much unless you're renegade architect Michael Reynolds, in which case they are tools of choice for producing thermal mass and energy-independent housing. For 30 years New Mexico-based Reynolds and his green disciples have devoted their time to advancing the art of "Earthship Biotecture" by building self-sufficient, off-the-grid communities where design and function converge in eco-harmony. However, these experimental structures that defy state standards create conflict between Reynolds and the authorities, who are backed by big business. Frustrated by antiquated legislation, Reynolds lobbies for the right to create a sustainable living test site. While politicians hum and ha, Mother Nature strikes, leaving communities devastated by tsunamis and hurricanes. Reynolds and his crew seize the opportunity to lend their pioneering skills to those who need it most. Shot over three years and in four countries, Garbage Warrior is a timely portrait of a determined visionary, a hero of the 21st century.
פרופ' ירון זליכה בהרצאה בקריה האקדמית אונו. הדיון על פתרונות מעשיים ב- 25:30
בהרצאתו הסביר פרופ' ירון זליכה למה ישראל הינה המדינה הענייה ביותר במערב ומהם ששת הצעדים שהממשלה יכולה לעשות כדי לשפר את מצב המשק באופן מיידי.
המיקולוג פול סטאמטס מונה 6 דרכים בהן תפטיר הפטריות יכול לסייע להצלת היקום: ניקוי אדמה מזוהמת, ייצור חומרי הדברה לחרקים, טיפול באבעבועות שחורות ואפילו בשפעת... >>> קראו עוד <<<.
סלמאן חאן מספר מדוע וכיצד הוא יצר את אקדמיית חאן המופלאה -- סדרות של סרטוני וידאו חינוכיים הבנויות בצורה מוקפדת אשר מעלות תוכניות לימודים במתמטיקה, וכעת, גם בנושאים אחרים. הוא מציג את העוצמה שבתירגולים אינטראקטיביים, וקורא למורים לשים בצד את הטקסט המסורתי של הכיתה -- תנו לתלמידים הרצאות בוידאו לצפייה בביתם, ועשו "שיעורי-בית" בכיתה כאשר המורה זמין לעזור.
Yet again, Facebook censored the article, particularly in U.S. by deleting comments, wall posts and even forcing its user to enter security text code prior to SHARE the article link on their wall.
Now big question is how to fightback, our answer is please share the link with everyone via email & ask your friend to do it same.. and tweet it with #Freeenergy
The MEG Generator is an electromagnetic device without moving parts, which includes a permanent magnet and a magnetic core. The core includes two circuits (magnetic paths) which are alternatively pulsed in order to provide induced current pulses in the output coils. Driving electrical current through each of the input coils reduces a level of flux from the permanent magnet within the magnet path around which the input coil extends. The pulsing is critical, in accessing the Zero-Point Energy, and in using The Fifth Element aspect of repeatedly getting into the system for energy extraction and out again before it has to pay the energy conservation price.
Is this the end of the internal combustion engine? Will we
finally be able to drive past gas stations with a friendly wave
and a honking horn? Will we be disconnecting from the power grid or even selling power back to the electric company? We're about to find out.
Mind blowing documentary about the History of Secret Programs, Medical Research, and Human Experimentation made by corporations and government institutions such as CIA and the military using behaviourism theories, mind control techniques, dumbing down strategies and ideologic propaganda to find ways of controlling people throughout the 20th century.
מה אתם יודעים על תִּסְמֹנֶת כֶּשֶׁל חִסּוּנִי (AIDS), ומה אם למעשה המחלה הזאת בכלל לא קיימת?
בסרט דוקומנטרי זה אנשי מדע רבים מסבירים הודות "מחלה", גילוייה ומה שקדם לה. כמו כן מביא סרט עדויות מאלה שהצליחו לשרוד את ה"טיפול".
Winner of the Special Jury Prize at the AFI Los Angeles International Film Festival, THE OTHER SIDE OF AIDS gives voice to a growing global movement of doctors, scientists, journalists and HIV positives who are challenging the idea that HIV is the cause of AIDS. Scovill's third feature film, THE OTHER SIDE OF AIDS takes an unflinching look beyond the hype and the headlines and into an issue the mainstream media doesn't dare touch: the failure of the multi billion-dollar war on AIDS.
מה אתם יודעים על תִּסְמֹנֶת כֶּשֶׁל חִסּוּנִי (AIDS), ומה אם למעשה המחלה הזאת בכלל לא קיימת?
בסרט דוקומנטרי זה אנשי מדע רבים מסבירים הודות "מחלה", גילוייה ומה שקדם לה. כמו כן מביא סרט עדויות מאלה שהצליחו לשרוד את ה"טיפול".
What is HIV? What is AIDS? What is being done to cure it? These questions sent Canadian filmmaker Brent Leung on a worldwide journey, from the highest echelons of the medical research establishment to the slums of South Africa, where death and disease are the order of the day. In this up-to-the-minute documentary, he observes that although AIDS has been front-page news for over 29 years, it is barely understood. Despite the great effort, time, and money spent, no cure is in sight.
Born in 1980 (on the cusp of the epidemic), Leung reveals a research establishment in disarray, and health policy gone tragically off course. Gaining access to a remarkable array of the most prominent and influential figures in the field -- among them the co-discoverers of HIV, presidential advisors, Nobel laureates, and the Executive Director of UNAIDS, as well as survivors and activists -- his restrained approach yields surprising revelations and stunning contradictions.
The HIV/AIDS story is being rewritten, and this is the first film to present the uncensored POVs of virtually all the major players -- in their own settings, in their own words. It rocks the foundation upon which all conventional wisdom regarding HIV/AIDS is based. If, as South African health advocate Pephsile Maseko remarks, "this is the beginning of a war...a war to reclaim our health," then House of Numbers could well be the opening salvo in the battle to bring sanity and clarity to an epidemic clearly gone away.
מה אתם יודעים על תִּסְמֹנֶת כֶּשֶׁל חִסּוּנִי (AIDS), ומה אם למעשה המחלה הזאת בכלל לא קיימת?
בסרט דוקומנטרי זה אנשי מדע רבים מסבירים הודות "מחלה", גילוייה ומה שקדם לה. כמו כן מביא סרט עדויות מאלה שהצליחו לשרוד את ה"טיפול".
Did you know that many seropositive people are living well and healthy without any medication since years? We discovered many other things that you probably don't know and you possibly would like to.
A documentary by Isabel Otaduy Sömme and Patrizia Monzani with Arantxa Martinez
80 minutes, 2011
חברות התקשורת, שבבעלות חברות מזון, כימיקלים ותרופות, כבר שנים מצנזרות ומטעות בנושא הזה ובנושאים אחרים, אבל נאלצות בהדרגה לישר קו עם העליה במודעות הציבורית לנזקי החלב והטעיות יחצני תעשיית החלב. כאן למשל, באופן נדיר מראיינים רופא שאומר את העובדות הקליניות והסטטיסטיות בנושא השפעות הבריאותיות של מוצרי חלב: "מוצרי חלב- לא מה שחשבתם" - תוכנית ששודרה בערוץ 2 ב19.06.2011
FIRST EARTH is a documentary about the movement towards a massive paradigm shift for shelter -- building healthy houses in the old ways, out of the very earth itself, and living together like in the old days, by recreating villages. An audiovisual manifesto filmed over the course of 4 years and 4 continents, FIRST EARTH makes the case that earthen homes are the healthiest housing in the world; and that since it still takes a village to raise a healthy child, it is incumbent upon us to transform our suburban sprawl into eco-villages, a new North American dream.
FIRST EARTH official website
http://www.davidsheen.com/firstearth
בראשית אדמה - אדריכלות אקולוגית בלתי מתפשרת
עם כתוביות בעברית
>>> כתבה מקורית <<< התפרסמה באתר של עיתון הארץ בתאריך 09:01 15/06/11
עדכון אחרון - 13:19 18/06/11
עיקר המשמעות של קובץ העדויות שפירסם ארגון שוברים שתיקה אינו דווקא בתיאורים של מעשי זוועה, כי אם בתיעוד השפעתו ההרסנית של הכיבוש לא רק על התושבים הפלסטינים, אלא על החיילים עצמם
הוצאת ארגון שוברים שתיקה, 347 עמ', לא צוין מחיר
כשמלאו 50 שנה למותו של אלבר קאמי, התבקשתי להתראיין עליו בתוכנית הרדיו "מה בוער" בגלי צה"ל. המראיין, רזי ברקאי, שאל אותי על היחסים האישיים של הסופר עם סימון דה בובואר. אבל לי היו דברים אחרים לומר על קאמי בקליפ הרדיופוני הקצר שהוקדש לו ועניתי לו שזה לא בראש שלי, הרכילות על הקשרים בין השניים.
"אל תגידי לי עכשיו שכל מה שיש לך בראש זה הכיבוש", היתה תגובתו החדה, המפתיעה, של המראיין, שלמיטב זיכרוני לא דיברתי אתו מימי, לא על הכיבוש ולא על דברים אחרים. התגובה הזאת נחרתה בי היטב. שוב ושוב שאלתי את עצמי בעקבותיה את השאלה שעדיין לא מצאתי לה מענה: איך מדברים עם אנשים על מה שהם לא רוצים לשמוע, עד כדי כך לא רוצים, שהם יזדרזו לסתום ל? את הפה גם כשאת מתכוונת לדבר על משהו אחר. למשל, על קאמי.
נכון, לאו דווקא על קאמי ועל הבוהמה הפאריסאית כי אם על קאמי ועל מעורבותו בשיח הפוליטי, על דעתו המורכבת על השליטה הצרפתית באלג'יריה, על הכתיבה המגויסת שלו. כי הרי אלה הדברים שעמדו בראש מעייניו של איש הרוח, הסופר והפובליציסט אלבר קאמי. זה מה שהיה לו בראש, להומניסט הפרגמטי הזה, שבצעירותי ראיתי בו מורה דרך
ובינתיים הוא נהיה, שלא בטובתו, לדמות כמעט מיתולוגית. כמין צדיק מודרני שאנשים רבים נוטלים להם רשות לנכס להם את מורשתו בלי לתת את דעתם על כך שאין היא עולה בקנה אחד עם עמידתם מהצד במציאות הפוליטית שלהם עצמם.
טוב, אז אולי הוא צדק, רזי ברקאי. ראיון אתי על קאמי באמת היה עלול להוליך אותנו, ולו ברמזים, אל "הכיבוש", כלומר, אל השליטה של מדינת ישראל זה 44 שנים בחייהם ובגורלם של כ-4 מיליון בני אדם בגדה המערבית וברצועת עזה (כן, גם ברצועת עזה, למרות ה"התנתקות") - ואל שתיקתם של רוב אנשי הרוח הישראלים לנוכח המציאות הזאת. והוא לא רצה בזה, המראיין הפופולרי, לא רצה לשמוע ולא רצה להשמיע זאת למאזיניו, אף לא ברמז. והאמת? גם המאזינים בוודאי לא היו להוטים במיוחד לשמוע. כמוהם כצופי הטלוויזיה, שאינם רוצים לא לראות ולא לשמוע, וכקוראי העיתונים שמעדיפים לא לקרוא. ואמצעי התקשורת נענים לכל אלה ואינם מדווחים להם, או מדווחים במשורה ובמתינות ובזהירות, שמא יפחת מספר המאזינים והצופים והקוראים, ואתם יפחת מספר המפרסמים, ואתם יפחתו ההכנסות.
וכך, ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", שיש בה מידה רבה של חופש מידע וחופש עיתונות, התפתחה בשנים האחרונות צנזורה עצמית היעילה שבעתיים מכל צנזורה רשמית, כי שורשיה נטועים במקום עמוק מאוד: בתודעה ואף בתת-תודעה של אזרחי ישראל. הם לא רוצים לדעת. והגרועים שבממאנים להיישיר מבט אל המציאות כהווייתה הם בני המעמד הבינוני, ששגרת חייהם טובה ונעימה ונוח להם שלא לדעת במה כרוכה השמירה עליה.
הישראלים השבעים האלה - הרבה יותר מאשר הישראלים הרבים שחיים בדוחק ובמצוקה - לא זו בלבד שיש להם חובה מוסרית לדעת, כי אם גם כדאי להם לדעת, כדאי מאוד. מפני שהסכנה המאיימת על השגרה הנינוחה הזאת הולכת וגדלה. מפני שחמש דקות מכפר סבא, בני-עמם - חיילים, שוטרים ואזרחים - מחתים כל הזמן גחלים מתחת לחביות מלאות אבק שריפה. מפני שלא לביטחונם הללו דואגים כשהם ממררים את חייהם של מיליוני בני אדם זה עשרות שנים, אלא למימושה של אידיאולוגיה שרוב הישראלים אינם מצדדים בה כלל. אידיאולוגיה של סיפוח שכבר התממשה בשטח במידה כזאת, שקרוב לוודאי שאין עוד דרך חזרה, וכל השיח הציבורי על "תהליך שלום" ועל פתרון של שתי מדינות הוא סרק, סרק. היפוכם הגמור של הכדורים שפגעו ביצחק רבין, שאולי עוד יכול ורצה לתקן משהו ברגע שלפני האחרון.
ההיגיון של האבסורד
אם כן, איך מקרבים אל לבם של הקוראים ספרים שמבקשים לגלות להם את המציאות הזאת? את הספר הזה, למשל, הקרוי בפשטות "כיבוש השטחים" והוא עבה ושחור - כריכתו שחורה ותוכנו גם כן - ומכיל עדויות מתומללות, לא תמיד נוחות לקריאה רהוטה, של 101 חיילים וחיילות ישראלים ששירתו בשטחים האלה בעשר השנים האחרונות?
אחד מהחיילים שעדויותיהם מובאות בספר מציין שהוא קורא את הספר "אדוני הארץ". "זה בדיוק ככה", הוא אומר בעדותו על מחסומי הפתע שהוא וחבריו היו מעמידים ב"כבישים היהודיים" בגדה המערבית. "אדוני הארץ החליטו: ?את זה אתה לא עובר, ותחכה עד שנחליט'. כשהולכים לאוכל מקפלים את המחסום וכולם נוסעים". תהיתי מה היה עושה אותו בחור אילו קרא את "אדוני הארץ" לפני השירות הצבאי, וכעת אני תוהה מה יעשו הצעירים שיקראו את עדותו ואת העדויות האחרות המובאות בספר "כיבוש השטחים". האם ינקטו עמדה או אף יעשו מעשה בעקבות הקריאה? האם יתפכחו ויראו את המתרחש בשטחים בראייה כוללת יותר, האם יהיו ערניים יותר, האם יסרבו למלא פקודות מסוימות בזמן שירותם שם?
כי את שני הספרים האלה, את "אדוני הארץ", ספרם של עקיבא אלדר ועדית זרטל שראה אור כבר ב-2004 (הוצאת דביר), ואת "כיבוש השטחים", שראה אור לאחרונה, אי אפשר לקרוא בלי לגלות באיזה שקר גדול ומסוכן אנחנו חיים כאן. "אדוני הארץ" מגולל ומתעד בפירוט את תולדות ההתנחלויות ואת המדיניות הגלויה והסמויה של ההשתלטות על אדמות הגדה המערבית. מדיניות זו, הנמשכת והולכת בלי הפסקה מאז 1967, בהנהגת כל ממשלות ישראל מאז ועד עתה, תוצאתה הבלתי נמנעת היא סיכול האפשרות של הקמת מדינה נוספת בין הירדן לים, וזאת בניגוד גמור להצהרות על רצון בהסכם שלום שיהיה מבוסס על ייסוד מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
הספר "כיבוש השטחים" משלים את התמונה בתיעוד שהוא מתעד את התנהלותו של הצבא בשטחים הכבושים בעשר השנים האחרונות. הוא מבסס היטב את סקירתו הבהירה של קודמו וממחיש עד כמה עיקר השליטה הצבאית בשטחים האלה - כמוה כמפעל ההתנחלויות הענקי - מכוונת לא להגן על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל הריבונית כי אם להעמיק את השליטה האזרחית, המדינית והכלכלית שלה בהם.
זה ההיגיון של הדברים האבסורדיים הקורים בשטחים: אכן, היגיון - לא טירוף כי אם שיטה עקבית, מעשית ויעילה, שגם השרירותיות היא חלק בלתי נפרד ממנה. השיטה כבר שינתה כליל את פניו של חבל הארץ הזה, לשביעות רצונם של מי שעומדים בדעה צלולה מאחורי האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה, מושכים בחוטים ופועלים למענה במסירות ובנחישות, ולמגינת לבם של מי שיודעים שמימושה הוא אסון, אבל הידיעה הזאת קשה להם כל כך שהם משפילים את ראשם ועוצמים את עיניהם מראות את הדברים לאשורם.
ההיגיון הזה הוא ששולט גם במציאות, האבסורדית לכאורה, שמתארות עדויותיהם של החיילים. צה"ל נמצא בשטחי הגדה המערבית על מנת להישאר, על מנת להבהיר לתושבים "מי פה הבוס" (כלשון החיילים).
לצורך זה מתקיימת שם פעילות שיטור יומיומית, המוטלת על חיילים צעירים מאוד שעושים שבועות, חודשים ואף שנים בקרב אוכלוסיה אזרחית. חמושים מכף רגל ועד ראש הם עומדים במחסומים, דוהרים בג'יפים ובכלי רכב משוריינים בכבישים, ברחובות ובסמטאות של ערים וכפרים, או מפטרלים בהם רגלית בנשק דרוך, הולמים באישון לילה על דלתות בתים, נכנסים ועורכים בהם חיפושים, עוצרים גברים ונערים לנגד עיני בני המשפחה שהוקמו ממיטותיהם - ובכל המעשים האלה הם מקיימים זה עשרות שנים, אם ירצו ואם לאו, שגרה של השפלה והתעמרות, של פגיעות בנפש ובגוף וברכוש של אזרחים, שגרה של הווי חיים של מערב פרוע, שבו לא המתעמרים ולא הקורבנות יודעים לאשורם את החוקים והכללים החלים עליהם.
כי בחבל הארץ הזה, למרות המון הגדרות והחומות והמחסומים למיניהם המצלקים את אדמותיו, הגבולות אינם ברורים ואינם קבועים - לא רק הגבולות הפיסיים בין סמכות לסמכות ובין רשות לרשות, כי אם גם הגבולות התבוניים והמוסריים בין מותר לאסור, בין טוב לרע, בין טמטום לרשעות, בין מושפל למשפיל.
חלק מהשגרה, חלק מההווי
"אנחנו פה. צה"ל פה" - כדברי אחד מנותני העדות בספר. "בגדול אמרו לנו שיש איזה מחבל, שאם הוא ישמע נוכחות של צה"ל בכפר אז אולי הוא ייצא החוצה. אף פעם הוא לא יצא. מסתבר שבדיעבד המטרה היתה פשוט להראות לאוכלוסיה שצה"ל נמצא פה, וזו מדיניות שחוזרת: ?צה"ל פה, בשטחים, ואנחנו ממררים לכם את החיים עד שתחליטו להפסיק את הטרור'. מבחינת צה"ל אין עם זה בעיה. אנחנו שזרקנו את הרימונים לא הבנו למה לעשות את זה. זרקנו רימון. שמענו ?בום', וראינו אנשים מתעוררים. כשחזרנו היו אומרים לנו: ?יופי של פעולה', אבל אנחנו לא הבנו למה. זה היה כל יום. כל פעם כוח אחר מהפלוגה. חלק מהשגרה. חלק מההווי. לא הווי חיובי במיוחד..."
עדות זו של חייל מיחידת צנחנים, שנקרא עם חבריו להשליך רימוני הלם באחד הכפרים ב-3 לפנות בוקר, היא בסך הכל עדות צנועה ותמימה לעומת עדויות רבות אחרות המספרות על מעשי התעללות ופשעים של ממש: זריעת הרס בבתים פרטיים, מעשי ביזה, מכות רצח, ירי על מנת לפגוע ואף להרוג. לקרוא ולהתחלחל - ולא לרצות להאמין. אבל בעת קריאת הספר חשבתי לא פעם שאולי העדויות מהסוג הזה רבות מדי ודווקא העדויות הקלות יותר, כביכול, הן המשמעותיות יותר.
אמנם קווי הדמיון בין העדויות החמורות, על אף המרחק בזמן ובמקום, מעידים שהדברים אינם אמורים לא באנשים חריגים ולא במעשים חריגים, כי אם בעצם טבעה של פעילות צבאית כוחנית בתוך אוכלוסיה אזרחית, בייחוד כשהכוח ניתן בידי אנשים צעירים כל כך, נערים ונערות עדיין, שלמדו אותם לראות בכל אדם באוכלוסיה הזאת אויב, מחבל, סכנה מיידית להם ולבני משפחותיהם. אבל עיקר המשמעות של קובץ העדויות האלה איננו דווקא בתיאורים של מעשי זוועה הכלולים בו - צבאות כובשים אחרים עשו כמותם ואף גרועים מהם - כי אם בתיעוד השפעתה ההרסנית של הנוכחות היומיומית המתמשכת של החיילים לא רק על התושבים, אלא גם על החיילים עצמם.
"אמות המידה של טוב ורע מתערערות שם", מעיד אחד מהם. "אני חושב שזה הדבר הכי קשה... היומיום כל כך אפור... אני לא יכול להגיד לך מה טוב ומה רע, כי אין לי את הכלים". וחייל אחר אומר: "זה היה קשה. תראה אנחנו... הרוב זה אנשים טובים, זה לא שהרוב בעייתי, יש מיעוט בעייתי. הבעיה שאז זה היה לגיטימי. אז לתת לערבי מכות, לקלל, להשפיל אותו... לכוון לו את הנשק לפרצוף ולירות אחרי שנייה לאוויר, זה דברים שהיו לגיטימיים... היו אנשים שידעו שבכל יום הם היו הולכים להכניס למישהו. מספרים על זה חופשי, מצלמים".
"אני זוכר משם דווקא את הדקויות של המחסום, לא את האירועים הקיצוניים של התעללות, אלא מה שזה גורם", מספרת עדות חשובה אחרת. "התחושה הזאת של ?אני מעליהם', שלא יעזור, אתה מעליהם. אתה אומר להם מתי לעבור ומתי לא, הם לא ממושמעים כלפיך אז אתה מתעצבן, ויש לך את הכוח להתעצבן כי אתה עם נשק ואתה יכול לסגור להם את המחסום... זה חודר אליך, העליונות הזאת... הקושי הכי גדול שלי עם עצמי זה העצבים עליהם, שזה לא סתם להתעצבן, זה עצבים של מחנך: ?אתם לא עושים מה שאני אומר לכם? אני אראה לך מה זה'... אני משוכנע שהשרירותיות היתה תפישה. שהתפישה היתה לערער להם את הביטחון, את היציבות, שלא יודעים מה קורה מחר... אני לא חושב שזה איזה טיפשות של מישהו למעלה, אני חושב שזו היתה מדיניות".
מי האויב שלך
הספר ערוך בתבונה רבה כדי להעביר את המידע שבו - כן, מידע, לא הצהרות על עמדה פוליטית, אם כי אין ספק שהמידע הזה מחייב נקיטת עמדה פוליטית. יש בו ארבעה פרקים וכל אחד מהם שם את הדגש בהיבט אחר של מדיניות השליטה הצבאית בשטחים הכבושים. ארבעת הפרקים יחד, עם מבואותיהם המדויקים והענייניים, ממפים היטב וביסודיות את מכלול המדיניות הזאת. אבל הם עושים מעשה נוסף, חשוב לא פחות: הם מראים את הפער העצום הקיים בין המינוח הרשמי של הרשויות הישראליות והשיח הציבורי, שבדרך כלל מקבל את אוצר המונחים הזה כמעט ללא עוררין, ובין המציאות בפועל.
הרשויות והשיח הציבורי בישראל מדברים על "סיכול", על מניעה ממוקדת של פעילות חבלנית, ואילו העדויות מתארות בפרטי פרטים פעולות שכל תכליתן הטלת אימה על האוכלוסיה בכללותה באמצעות נוכחות מסיבית, קולנית ומאיימת של חיילים, התגרויות ומעצרים שרירותיים ועונשים קולקטיביים; בישראל מדברים על מדיניות "הפרדה" בין האוכלוסיה הפלסטינית ובין אזרחי ישראל, לצורך הגנה עליהם, ואילו העדויות ממחישות בבהירות שהחומות והמחסומים אינם חוצצים בין פלסטינים לישראלים כי אם בין פלסטינים לפלסטינים, בין כפר לכפר ובין עיר לעיר, בין אנשים לאדמותיהם, בין אנשים לכבישים, ותכליתם לאפשר לטווח ארוך לא מדיניות של הגנה כי אם מדיניות של נישול, הפקעה וסיפוח שטחים.
הממסד הישראלי מדבר על מדיניות מידתית, מתחשבת, שנועדה לשמור על "מרקם החיים" של האוכלוסיה האזרחית, כלומר על הבטחת שגרת חיים תקינה ככל האפשר, למרות הנסיבות הלא תקינות, ואילו העדויות מתארות את ההפך הגמור: פגיעה בלתי פוסקת בשגרה הזאת. הלשון הרשמית מדברת על אכיפת החוק והסדר בצורה שוויונית על כלל תושבי השטחים, מיליוני הפלסטינים ומאות אלפי המתנחלים. ואילו הספר מתעד מפי החיילים משטר כפול, שנועד להכשיר ולקדם את שאיפותיהם הפוליטיות של המתנחלים על חשבון האוכלוסיה הפלסטינית.
למקרא הספר הזה אי אפשר שלא לתהות ולכעוס על השתיקה וההשתקה והאדישות גם מסיבה אחרת: הרי לא חיילים של צבא שכיר משרתים שם כי אם אנחנו, שכנינו וידידינו ומכרינו, בנינו ובנותינו, נכדינו ונכדותינו. כבר שלושה דורות. איך זה אפוא שהאנשים ממעטים כל כך לדבר על הדברים האלה? הן גם בלי דיווחים של אמצעי התקשורת רבים מאוד היודעים, ורבים עוד יותר הם שיכולים לדעת. אמנם אחדים מהחיילים המעידים בספר מספרים על הדחקה, על השתקה בזמן השירות עצמו ועל הצורך העז להתנער ולשכוח עם השיבה הביתה, אל החיים האזרחיים. ואף על פי כן, אין בכך הסבר מניח את הדעת להתעלמות ולהתכחשות. קרוב לוודאי שהמענה העמוק יותר, המפחיד הרבה יותר, מצוי בשינויים החלים בסקרי דעת הקהל שנערכים בשנים האחרונות בישראל.
כך, למשל, סקר שנערך בשנה שעברה בין בני נוער וצעירים בני 15-24 ותוצאותיו פורסמו לאחרונה ("הארץ", 31.3.2011) מעיד על נטייה ברורה ימינה (בהשוואה לסקרים קודמים): הצעירים מעדיפים מנהיגות חזקה על פני שלטון החוק, לאומנות יהודית על פני דמוקרטיה ליברלית, רובם אינם שואפים לשלום עם המדינות השכנות ואינם מאמינים באפשרות של דו-קיום יהודי ערבי. בד בבד, גדל מספר התומכים בהתנגדות אלימה להחלטות הממשלה בנושא תהליך השלום. המגמה הזאת חזקה בקרב הצעירים בני 21-24, כלומר בוגרי השירות הצבאי, יותר מאשר בקרב בני הנוער.
מן הסקר הזה אפשר ללמוד שיותר ויותר מבין הצעירים המשרתים כעת בשטחים עושים את מלאכתם שם בלב שלם ואין להם שום עניין וצורך להזעיק את דעת הקהל בארץ. מן הסקר הזה אפשר גם ללמוד שיש זיקה חד משמעית בין השליטה בשטחים האלה במשך 44 שנים מתוך 63 שנות קיומה של המדינה ובין הרס התודעה האזרחית הדמוקרטית של תושביה.
ואל יגידו רבבות הליברלים וההומניסטים בישראל העומדים מן הצד שהם יודעים זאת. הידיעה האמיתית, שהיא הבסיס לעמדה מפוכחת ומושכלת ואולי גם לפעולה, נמצאת בפרטים, ולא בקלישאות כלליות כמו "הכיבוש משחית", "הכיבוש הורס" ו"די לכיבוש". על כן אחת מן השתיים: או שתצאו לגדה המערבית ותיווכחו ותשמעו במו עיניכם ואוזניכם איך מתנהלים שם הצבא והרשויות האחרות של המדינה ואיך ההתנחלויות מתרחבות בלי הפסקה בידיעתם ובסיועם הפעיל, או שתעיינו היטב בספרים המתעדים זאת למענכם. ואז אולי גם אתם תשאלו, כמו אותו חייל מגדוד הצנחנים: "אבל מי האויב שלך במלחמה הזאת?" ותבדקו אם לא כדאי לכם לשקול מחדש את מידת המעורבות הציבורית שלכם במתחולל פה.
אילנה המרמן היא עורכת הסדרה "תעודה" בהוצאת עם עובד ופעילה פוליטית
דויד וילקוק בהרצאה מאורגנת על ידי פרויקט קאמלות בספטמבר 2009
על זמן ומרחב, עובדות על פירמידות, 2012, לוח שנה של מאיה, מה קורה במערכת השמש שלנו ב 30 שנה האחרונים, והסטורייה האמיתית שלנו ודברים רבים נוספים.
ג'יל בוטל טיילור חוקרת מוח עברה אירוע מוח. בהזדנות זו יכלה לחוות איך המוח הימיני עובד כאשר השמאלי משותק.
היא משתפת בצורה מרגשת, יוצאת מן הכלל וקוראת לנו לעצור לרגע ולהתמקד בחיים מתוך המוח הימני.
Jill Bolte Taylor got a research opportunity few brain scientists would wish for: She had a massive stroke, and watched as her brain functions - motion, speech, self-awareness - shut down one by one. An astonishing story.
About Jill Bolte Taylor
Brain researcher Jill Bolte Taylor studied her own stroke as it happened - and has become a powerful voice for brain recovery. Full bio and more links: http://www.ted.com/speakers/jill_bolte_taylor.html
Gabor Maté specializes in the study and treatment of addiction and is also widely recognized for his unique perspective on Attention Deficit Disorder and his firmly held belief in the connection between mind and body health.
A big shift of energy could be coming in 2012 that is going to affect every living thing on the planet, and possibly trigger quakes and other sudden earth changes, said scientist, filmmaker & mystic ecologist David Sereda.
The solar system may have entered such a new field of energy on December 22, 2010, which set off a chain of events, including the largest storm ever recorded on Saturn, the strange bird and animal die-offs, and an early sunrise in Greenland (related to a wobble of the Earth and the moving of the magnetic pole), Serada outlined.
David Sereda's latest research on the Earth's pole shift and why the sunrise has been early, the bird die-off, quantum electro-dynamics, and 2012, as well as new children being born with advanced abilities are discussed at length.
Pointing out that the human body has an electrical magnetic field, he noted that it can be affected by activity on the sun, as well as energies coming from different parts of the galactic plane, as the Earth moves through it.
Children born into the current cosmic energy have new DNA that enables them to talk to angels or with entities on the Other Side, he suggested. Or in some cases, they can even physically pop in and out of dimensions and disappear for a time, he reported. Their higher vibration of consciousness may tie into the idea of the Rapture, with people moving into another dimension. Sereda also shared some of his personal mystical and paranormal experiences such as seeing a ball of light fall into his daughter's head (on a night vision camera), just as his wife was sending a prayer for an angel to protect her.
Filmmaker, spiritual explorer, and scientist David Sereda talked about possible energy shifts coming around the time of 2012. By comparing the quantum universe (micro solar systems) to astronomical models, as well correlating Hopi prophecy, he's theorized there's going to be a massive energy shift, as our solar system crosses into another "galactic shell." After this shift, he believes the solar system will become lighter, both in weight and spiritual energy.
As we enter this new area/dimension of the galaxy, the sun will release a super high burst of energy and everything will be different-- a blue vapor or cloud will appear suddenly and Earth will enter it, he detailed. Sereda correlated this event with NASA's two windows for intense solar activity/flares-- in 2011 and 2013.
He discussed new discoveries from NASA that pertain to the center of the galaxy, and how dark matter and dark energy are possibly linked to the conscious force of the universe. He also touched on the recent Sky Spiral seen over Norway, which he concluded had too perfect of a pattern to be the result of a Russian rocket mishap. Further, he suggested that most of the planets in our solar system are inhabited by energetic bodies of light or spiritual beings, but our ability to perceive them is very limited.
Meet David Sereda online at:
http://www.voiceentertainment.net
NOTE: Being different is not a "crime", staying in your own integrity being appreciated for your talents. We do not have to agree on everything, as long as we do not impose or hijack other channels to force one issue or one group (demonizing & generalizing).
We need a different kind of unity against tyranny. We can inspire & motivate each other in so many ways.
THE KEY IS: allowing each-other to be different as complementary forces helping the network to counter any abuse & distractions of the real issues at hand!
